גילוי צוואה לאחר פטירתו של אדם קרוב הוא רגע טעון מבחינה רגשית ומשפטית כאחד. בני המשפחה מבקשים להבין כיצד ביקש המנוח להסדיר את רכושו, ולעיתים הם מניחים כי חלוקת העיזבון תשקף קשרי דם וקרבה טבעית. ואולם, לא אחת מתברר כי בן או בת, ולעיתים אף קרוב משפחה מדרגה ראשונה, אינם נכללים בצוואה כלל. הדרה זו מעוררת תחושות קשות של פגיעה, עלבון וחוסר צדק, ומציבה שאלות מורכבות באשר לגבולות חופש הציווי של אדם.
עקרון יסוד בדיני הירושה הוא זכותו של אדם לקבוע מה ייעשה ברכושו לאחר מותו. הצוואה נתפסת כביטוי לרצונו האישי והאוטונומי, ועל כן המשפט מעניק לה משקל רב. משמעות הדבר היא שהמנוח רשאי להעדיף יורש אחד על פני אחר, ואף לבחור שלא להוריש דבר לקרוב משפחה מסוים. החלטה זו עשויה לנבוע ממחלוקות משפחתיות, נתק ממושך, או תפיסה ערכית של חלוקה צודקת יותר בעיניו. מבחינת הדין, עצם ההדרה אינה פסולה כשלעצמה. לעיתים בית המשפט, מחליט לבחון את מערכות היחסים של מי שהודר מהצוואה, ומי שזכה בצוואה אל מול המנוח. במקרים מסוימים, בחינה של מערכות היחסים, מלמדת את בית המשפט, על רצונו של המנוח.
"מתקבל על הדעת, שהמנוח העדיף לצוות את נכסיו למי שעזר לו וסייע בידו, ולאו דווקא למבקש שהיה אמנם קרובו, אך דווקא בשנים האחרונות לחייו של המנוח לא היה לצידו ולא תמך בו." (1)
"המנוח ראה במתנגדת את חברתו הקרובה ביותר, היא זו שדאגה וטיפלה בו והיא זו שסעדה אותו בבית החולים… לעומת זאת המבקש, בנו היחיד של המנוח, לא רק שלא דאג למנוח ולא טיפל בו, אלא שהוא לא היה בקשר עם המנוח" (2)
"התובעת דאגה למנוח במסירות רבה עד ליומו האחרון. זאת כאשר שישמשה כמשפחתו היחידה תוך שילדיו מתנכלים לו ולטענתה אינם במערכת יחסים טובה כלל עם אביהם עד כי נטשו אותו." (3)
בסופו של דבר, הדרה מצוואה ממחישה כי סוגיות ירושה אינן רק עניין כספי, אלא גם סיפור אנושי מורכב של יחסים, רגשות וזיכרונות. ההליך המשפטי מבקש להכניס סדר וכללים לתוך מציאות רגישה זו, אך מאחורי כל מסמך עומדת מערכת משפחתית שלמה. לצד פסיקה זו, ובה בית המשפט החליט לבחון את מערכות היחסים בין המנוח לבין אדם שזכה על פי הצוואה, או, בין אדם שהודר מהצוואה, יואר שיש פסיקה, אשר מסתייגת מבדיקה שיפוטית שכזו, והנפקות של בדיקה זו, בהליך בדיקת תקינות הצוואה של המנוחה.
רון פיין – עורך דין: הסקירה הנדונה הינה כללית ואינה תחליף לייעוץ משפטי
(1) בז (חי') 639/90 סולי סטיינבוק נ' אליהו מזרחי, פ"ד תשנא(3) 407
(2) תע (ת"א) 67600-06-20 פלוני נ' פלונית
(3) תע (ב"ש) 12529-04-21 פלונית נ' פלונים
