כאשר אדם הולך לעולמו ומותיר אחריו צוואה, השלב הראשון בהליך המשפטי איננו בירור היקף רכושו או שווי עיזבונו, אלא בחינת תוקפה של הצוואה עצמה. עם הגשת בקשה לקיום צוואה, ובפרט כאשר מוגשת התנגדות מצד מי מהמעוניינים, מתנהל הליך ייעודי שמטרתו מצומצמת ומוגדרת: לקבוע האם המסמך שהוצג אכן מהווה צוואה תקפה על פי דין, והאם יש ליתן לו תוקף משפטי מחייב.
במסגרת הליך זה, בית המשפט מתמקד בשאלות נורמטיביות ועובדתיות הנוגעות לעצם עריכת הצוואה – כשירותו המשפטית והשכלית של המצווה במועד החתימה, קיומה של השפעה בלתי הוגנת, מעורבות פסולה של נהנה, פגמים צורניים, זיוף או כפייה. כלומר, הדיון נסוב סביב רצונו החופשי והאותנטי של המנוח והאם הצוואה משקפת רצון זה. זהו בירור עקרוני, שעניינו תוקף משפטי ולא כלכלי.
לעומת זאת, שאלת היקף העיזבון – מהם הנכסים שהותיר המנוח, מה שוויים, אילו זכויות וחובות קיימים, ומה כלול במסת הנכסים לחלוקה – איננה עומדת על הפרק בשלב זה. בית המשפט אינו נדרש למפות חשבונות בנק, נכסי מקרקעין, זכויות סוציאליות או חובות, ואינו מחשב את שווי הירושה.
חוק הירושה מבחין בין נושא קיום הצוואה לבין נושא היקף נכסי העיזבון – אלה הם שני נושאים נפרדים הכלולים בפרקים נפרדים של החוק והנדונים בהליכים נפרדים… מושכלות ראשונים הם, אם כן, שבית המשפט אינו קובע – בהליך של צו ירושה או צו קיום צוואה, את היקף נכסיו של הנפטר ואת פירוטם. מכאן, כפי שאין מקומן של טענות הצדדים בנוגע להיקף עזבון בהתנגדות לקיום צוואה" (1)
רק לאחר שניתנת הכרעה בשאלת תוקף הצוואה ונקבעת זהות הזוכים בעיזבון, ניתן לעבור לשלב הבא – והוא קביעת היקף העיזבון, ומה נכלל בעיזבונו של המנוח: תביעה בעניין היקף העיזבון – להצהיר על זכויות לרבות נכסי מקרקעין כפנים עזבוניים, אינה בגדר תביעה על פי חוק הירושה שהרי עילתה אינה על פי זכות שקמה מכח חוק זה אלא מכוח חוקים אחרים וזכויות שהיו למוריש עוד בחייו או היה זכאי לקבלם (רכושיות/קנייניות/חוזיות)." (2) יותר מכך, לכאורה, לא רק מדובר בשני נושאים נפרדים, שאין זה נכון או אפשרי לחבר את הדיון המשפטי בהם, אלא מדובר בסוגיה בה לבית המשפט אין סמכות לדון במסגרת הליך התנגדות לקיום צוואה: "חוק הירושה אינו מסמיך את בית המשפט למשפחה לדון בתביעות לטובת עיזבון או לחובת עיזבון או בתביעות על היקף העיזבון…" (3)
לאחר שנקבעת על ידי בית המשפט מצבת היורשים, ניתן לדון בהיקף העיזבון ואופן חלוקתו. בשלב זה מתבררות הסוגיות המעשיות: איתור נכסים, כינוסם, תשלום חובות, ולעיתים מינוי מנהל עיזבון לצורך ביצוע החלוקה בפועל. לא מן הנמנע, כי יש נכסים שהמנוח ציווה בצוואתו, ואשר אינם כלולים בעיזבונו, וגם להיפך, לא מן הנמנע, כי יש נכסים שהמנוח שתק לגביהם בצוואתו, והם כן נכנסים לעיזבונו.
לפיכך, יש לראות בהליך קיום צוואה הליך הצהרתי בעיקרו, שמטרתו לקבוע את תוקף הצוואה ואת זהות היורשים בלבד. שאלות של “כמה יש” נדחות במכוון לאחר ההכרעה בשאלה היסודית יותר – “מי זכאי”. הבחנה זו שומרת על סדר נכון של בירור משפטי ומקדמת הכרעה עניינית, ממוקדת וצודקת.
רון פיין – עורך דין: הסקירה הנדונה הינה כללית ואינה תחליף לייעוץ משפטי
(1) תע (ת"א) 45887-11-21 י.ר נ' ע.ר.י
(2) רמש (חי') 43185-04-19 מ.ע נ' ק.ע
(3) ת"ע (תל אביב-יפו) 9880-00 יעקב לזר נ' יחזקאל וולפמן ואח'
